"תוכנית הממשלה לגיבוש אסטרטגיה כלכלית-חברתית ל-15 שנה יוצאת לדרך", בישרה באחרונה כותרת ב-TheMarker.
יפה - שרי ממשלה, בסיוע יועצים, יגבשו תוכנית שתשקף את מכלול האינטרסים הלאומיים כמו גם את צורכי הקבוצות השונות באוכלוסייה. סוף-סוף, באיחור של מעט יותר משנתיים, תעשה הממשלה את שציפינו שתעשה, את הדבר שלשמו לכאורה התחרו ראשיה בבחירות ובשמו זכו להוביל - תהפוך את מצע הבחירות לתוכנית מעשית ותתחיל בביצועה.
נכון? כלל וכלל לא. בימינו, כך נראה, ממשלות אינן נבחרות כדי לקבוע יעדים, לתכנן תוכניות ולהוביל מדיניות. מה שמסתתר מאחורי הכותרת הנוסכת אופטימיות הוא למעשה פעולה דורשנית הרבה פחות: "פרסום מכרז הקורא לחברות ייעוץ אסטרטגי בעלות ניסיון בגיבוש אסטרטגיה כוללת למדינות אחרות להציע הצעות". ראש הממשלה ושריו לא יידרשו לחשוב ולחקור, לדון, להתפלמס ולשכנע בישיבות ממושכות אל תוך הלילה - אחרים יעשו זאת במקומם, ותמורת תשלום נאות. המאמץ היחיד לו יידרשו נבחרינו הוא לקרוא את המסמך שיוגש להם על ידי חברת הייעוץ, ואשר למרבה הנוחות יכיל כמקובל גם תקציר מנהלים של 4-5 עמודים, מתורגם לעברית.
אם יעז מי מן הקוראים לשאול אז מה עושה הממשלה, יהא בכך משום זילות והוצאת דיבה, שהרי הממשלה היא זו שתידרש לקבל את ההחלטה הגורלית, לאמץ את המלצות חברת הייעוץ או לדחותן. אם תחליט לאמץ, הרי מישהו יהיה צריך לדאוג לביצוע ההמלצות ולאכיפתן, דבר שעשוי לדרוש החלטה גורלית נוספת - האם להטיל את המשימה על הפקידות הממשלתית, שממשלתנו הנוכחית לא סומכת עליה אפילו לשם אישור תוכניות בינוי פשוטות, או שמא לשכור לשם כך תאגיד בינלאומי נוסף, המתמחה הפעם באכיפה. ואזי שוב תידרש הממשלה למאמץ לא פשוט של קריאת דו"ח הביצוע של תאגיד האכיפה, וליתר דיוק, את תקציר המנהלים שלו.
למען האמת, חוסר המעש של הממשלה אינו מתמיה ומפתיע אותנו עוד. אבל אפשר בהחלט לתמוה ולשאול מדוע אין הממשלה עושה שימוש בגופי תכנון שלה עצמה - כמו למשל המועצה הלאומית לכלכלה, המועצה הלאומית לביטחון או גופי התכנון במשרדי הממשלה, כולל במשרד האוצר. מה תכליתם של כל אלה אם לא תכנון לטווח ארוך? הרי יושבים בהם אנשים בעלי מיומנויות זהות לאלה של עובדי חברות הייעוץ האסטרטגי הבינלאומיות.
התמיהה הגדולה מכולן היא מה בעצם משמעותו של משטר דמוקרטי לנוכח דרך הפעולה של ממשלתנו. אם חברת ייעוץ אסטרטגי בינלאומית דוגמת מקינזי, שכבר ייעצה לממשלה בעבר, היא האמורה לגבש את האסטרטגיה הכלכלית-חברתית ל-15 השנים הבאות, מה משמעות הפעולה שעושה כל אחד מאתנו אחת לכמה שנים, הטלת פתק בקלפי ביום הבחירות? מה משמעות התחרות בין הימין לשמאל, בין הליברלים לשמרנים, בין הניאו-ליברלים לסוציאל-דמוקרטים? במה אנו בוחרים - בחבורה של אנשים שתוביל את החברה ואת המשק או בחבורה של אנשים שתבחר בחברת ייעוץ?
אנו יודעים כמה מנדטים קיבלה לפני שנתיים הליכוד, כמה קדימה וכמה העבודה. דבר אחד איננו יודעים - כמה מנדטים קיבלה מקינזי. והנה עתה, באיחור של שנתיים, מסתבר כי דווקא היא, או חברה דומה לה, היא זו שתקבע עבורנו את עתידנו.
* הכותב הוא מנהל אקדמי במרכז אדוה
מקור: דה-מרקר, 10.4.11
