ממשלות ישראל מפריטות הרבה ומאסדרות מעט

המונחים הפרטה [Privatization] וְאַסְדָרָה [Regulation] קנו להם אחיזה הולכת וגוברת בשיח הציבורי בישראל מאז אמצע שנות ה-80. שניהם מבטאים מגמה מתמשכת של ממשלות ישראל לשנות את מידת אחריותן לספק לציבור שירותים המתחייבים מן ההסכמה הקיימת ביסוד רעיון המדינה ובבסיס האמנה בין האזרחים לרשויות השלטון. 

הפרטה פירושה העברה של שירותים, מוצרים ונכסים מֵחֶזְקת מוסְדות המדינה החוקיים ומניהולם בידי שלטונותיה לידיים פרטיות, לידי ארגונים מן המגזר העסקי, או לארגוני מתנדבים. 

ההפרטות נעשות בפומבי, למשל בעת מכירת חברה ממשלתית; ולא אחת באופן שאינו נראֶה לעין, למשל בְּהפחתה מכוונת של המימון מתקציבי המדינה למוסדות קיימים, או בשינוי חלקה של המדינה בשליטה על שירות ציבורי באמצעות שותָפות עסקית עם ארגון חוץ-ממשלתי. 

בכל המקרים האלה משנה הממשלה את גבולות האחריות שלה לאזרחיה ברצף שבין – אחריות מוחלטת לאחריות שולית. מקור מגמת ההפרטה בתורות הדוגלות בכיווץ מעורבות המדינה בהתנהלות המשק, במטרה לחזק את המגזר הפרטי, להגביר את התחרותיות וּלייעל את השירות לציבור. 

לא כל החוקרים מאוחדים בדעתם באשר להיקף הרצוי של ההפרטה וּלמידת תרומתה לחיי האזרחים ולמדינה. יש שהעברת שירותים ציבוריים לידיים פרטיות מיטיבה עם הציבור, ויש והיא פוגעת בו, בין-השאר בכל הקשור לאיכותם של השירותים, או למימונם. מעשה המַטיל עול כספי המתוסף לתשלומים הגבוהים ממילָא לקופת האוצר. 

ההנחה הקיימת בבסיס ההפרטה היא כי הממשלות מתקשות בִּשליטה וּבניהול מַקיף כל-כך של שירותים. העברתם לשוק הפרטי ולניהול עסקי מקל על העומס ברשויות השלטון ולא אחת מייעל את אותם שירותים. 

מונח שלישי שאף הוא חדר לשיח הציבורי בקשר למגמה של שינוי גבולות האחריות של הממשלה לציבור הוא 'מיקור חוץ' [Outsourcing] שפירושו, העברת אחריות ההוצאה לפּועל של שירותים לידיים פרטיות, לרוב עסקיות, אך שמירה על אחריות המדינה לשירות, או למוצר. 

לדוגמא, העסקת עובדים במוסד ממשלתי באמצעות חברה פרטית, כמו חברת כוח-אדם, או מסירת הסלילה והתפעול של כביש ציבורי לידי חברה פרטית. 

מאז הוחל בהפרטות בישראל לא נבחן הנושא לעוּמקו – לא מבחינת יעילות ההפרטות, ולא מבחינת השפעותיהן על הכלכלה ועל החברה בישראל. 

בין השאלות העולות מעת לעת - האם לא הרחיקו הממשלות לכת בהעברת אחריות לידיים פרטיות, בעיקר לידיים של בעלי הון חמדנים, או לידיים מצומצמות מדי – המגבירות את ריכוזיות המשק. 

שאלה מרכזית אחרת נוגעת לפיקוח, לוויסות וּלְאַסְדָּרַת פעילות השירותים שעברו לידיים פרטיות ועסקיות. 

המְאַסְדֵּר [הרגולטור] אמור להיות נקי כפיים, המחויב לציבור שולחיו וּלְרַווחתם, למשק וְלִיעילותו הכלכלית, לַחוק וּלטוהר המידות. 

עֵינֵינוּ הרואות ואָזְנֵינוּ השומעות – האם הרחיקו הממשלות לכת בהתנערותן מן האחריות לבריאותנו, לרווחתנו ולחינוכנו; והאם מְאַסְדְּרֵי ישראל עושים עבודתם נאמנה?