המרכז לצדק חברתי ודמוקרטיה ע"ש יעקב חזן במכון ון ליר בירושלים

נושא המושב:

מדיניות ההפרטה/מיקור חוץ במשרד הרווחה והשירותים החברתיים – מקרה בוחן

נושא ההרצאה: עובדים סוציאליים בשירותי רווחה מופרטים - הקורבנות השקטים של מדיניות ההפרטה

מרצה: ד"ר אמיר פז-פוקס, מנהל אקדמי שותף בפרויקט ההפרטה במרכז חזן לצדק חברתי במכון ון ליר; הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו ואוניברסיטת תל אביב

תקציר: מאז החלה תנופת ההפרטה החלקית בשירותים החברתיים, תומכיה ומתנגדיה התבצרו בשני מחנות. על אף התהום האידיאולוגית, הם חלקו ביניהם מכנה משותף משמעותי - השיח. הן התומכים והן המתנגדים התייחסו להפרטה של שירותים חברתיים כאמצעי לקראת מטרה. אף שהתשובות היו שונות, השאלות שנשאלו היו זהות: האם השירות משתפר? האם ניתן לחסוך בכסף? האם ניתן להשיג יותר באותה עלות? וכיו"ב.

בשני המקרים, לא התעורר שיח אודות הדמויות המצויות בין ה"אחראי העיקרי" על מתן השירות - משרדי הממשלה, לבין מקבלי השירותים. דמויות אלו הם העובדים הסוציאליים, אשר בשיעור הולך וגובר מצאו עצמם עובדים בעמותות ובתאגידים הפועלים למטרת רווח, בתנאים נחותים בהרבה מאשר חבריהם בשירותים המוניציפליים והממשלתיים. שביתת העובדים הסוציאליים, אשר התקיימה באביב 2010, העלתה את הנושא לתודעה ציבורית, אך באופן מעורר תהייה - לא שינתה את מצבם של העובדים הסוציאליים בשירותים המופרטים באופן משמעותי. מאבקם של העובדים הסוציאליים בשירותים המופרטים, ותוצאות מאבק זה, מהווה על כן מקרה מבחן חשוב ומעניין לבחינת תופעה רחבה יותר, הקיימת גם בתחומי הבריאות והחינוך. המדובר במצב בו שירותים מופרטים מתקיימים לצד שירותים המסופקים באופן ישיר על ידי המדינה. עובדים המועסקים באופן ישיר נהנים מהגנה של הסכם קיבוצי ומתמיכתו המוסדית של ארגון העובדים הגדול במשק. עובדים המועסקים דרך עמותות ותאגידים למטרות רווח, לעומתם, מועסקים באמצעות חוזים אישיים, ומאבקם הוא תמיד בשולי המאבק העיקרי. אף שפער זה ידוע ומוכר מזה 20 שנה, הדרישה המפורשת של מנהיגות השביתה האחרונה להעסקה ישירה או, למצער, להחלה של צו הרחבה על העובדים בשירותים המופרטים העמידה את הפער כמרכזי בהבנת מבנה העבודה הסוציאלית במאה ה-21. יתר על כן, הסירוב המוחלט של משרדי הממשלה לדרישה זו, והעדר הגיבוי של ההסתדרות, הבהירו את עומק החדירה של תפיסת ההפרטה לתודעתם של מקבלי ההחלטות. אפילו ההישגים המינימליים בהם יכלו להתנחם העו"סים בשירותים המופרטים לא זכו למימוש.

כשנה לאחר השביתה, יש מקום למחשבה מחודשת אודות ההפרטה בשירותי הרווחה, מנקודת מבטם של העובדים.

דיון זה יציע מתווה כדי להתמודד באופן אפקטיבי עם הקיבעון המחשבתי התומך במיקור החוץ של השירותים. מתווה זה יכלול את בחינת המניעים למיקור החוץ ואת מידת עמידתם במציאות. במקביל, יכלול הדיון ממצאים, מהארץ ומהעולם, אשר יצביעו על הקשר בין מאפייני ההעסקה של עובדים סוציאליים לבין איכות השירות הניתן. כמו כן, תיערך לראשונה בחינה ביקורתית ומפוכחת של תפקידם ותפקודם של ארגון העובדים במסגרת מאבק זה. לסיום, יוצעו חלופות אשר לוקחות בחשבון את המציאות הקיימת, את צורכי השעה, ואת המחויבויות של המדינה כלפי עובדים הנותנים שירותים מטעמה.